בואו נדבר על זה רגע…
כולנו רוצים שיהיה מסודר, זה ברור. אבל מה עושים כשנפח החפצים כבר לא מתאים לחלל הקיים? זה קורה כל הזמן ובכל מקום. עוד מאותו דבר שעולה על גדותיו עד שלא רואים את היער מרוב עצים.אני נתקלת בזה המון עם לקוחותיי בעיקר כשזה מגיע לספרים, עבודות היצירה של הזאטוטים, צעצועים שלא בשימוש, כלי מטבח ישנים ועוד.
אז בואו נדבר על זה רגע. לא צריך לשבור קיר או להוסיף עוד מדף. צריך לשחרר. צריך להסתכל לבלגן בעיניים ולהבין שיש דברים שצריכים להמשיך למקום אחר מחוץ לחדר העבודה או המטבח העמוס. חפצים טובים יכולים ללכת למקומות טובים כמו מסירה לנזקקים ונזקקות וגם מעבר לפח האשפה יכול לעשות המון טוב בתוך הבית. העומס והצפיפות מעוורת אותנו לראות את מה שבאמת חשוב לנו. אנחנו מתקשים להיזכר בדברים שאנחנו באמת אוהבים לעשות או שמעוררים בנו עניין רב מה שמוביל לכך שאנו בעצם מתרחקים ממי שאנחנו באמת.
השיטה: אם זה לא נכנס למקום שהוגדר לו, משהו צריך ללכת.
הסתכלו בראייה רחבה על הנמצא באזור הבעייתי. מה הותיר בכם זיכרון עמוק או מתוק ומה פשוט נמצא שם אבל לא נוכח.
תאפשרו לעצמכם מקום ריק, לתוכו ניתן יהיה ליצוק בהמשך תוכן חדש ורלוונטי. תרשו לעצמכם לוותר ולשחרר את המיותר, לרוב הוא מעיק ומאיב על מעגלים רבים בחיינו מבלי ששמנו לב. בעבודתי אני מגלה שוב ושוב איך האמיצים והנועזים ביותר, זוכים למתנות הטובות ביותר. והן חדשות ונוצצות כמו העיניים שמביטות עליהן.
תהליך הניפוי לא תמיד קל אבל הוא חשוב ליצירת ההתחלה החדשה שאנו רוצים לתת לעצמנו ולבית שלנו. אפילו לנשימה שלכם יהיה יותר מקום אז קחו הרבה אוויר, מגיע לכם.