רבים וטובים כתבו לפני על טכניקות לסידור הבית. מי לא שמע על שיטת פאנג שוואי, או על הגישה המתוקה של מארי קונדו (KonMarie)?
אפשר לבהות לנצח בדירותיהם של היפנים או של השבדים ולראות איך הם מסתפקים במעט כל כך, איזה יופי. מינימליזם טהור! אותם בתים לבנים לבנים, נקיים חפצים סוררים, עם עציץ קטן ויחידני בפינה או שטיח צחור ועליו שרפרף קטן בצבעי פסטל שמתכתב מושלם עם המנורה הבהירה העומדת ליד.
אבל, בואו… מה לזה ולבתים בארץ הקודש?
במציאות הישראלית שלנו, זו המדברת שפע, חגיגיות ושגיות, זו הקורצת לא מעט ל"מה יגידו השכנים", קשה לחשוב שאפשר לזרוק הכול ולפנות את כל הבית לכדי מינימליזם טהור של ספה וארון ספרים חצי ריק. בין אם מסיבות היסטוריות, כלכליות, תרבותיות או חברתיות – החברה הישראלית קונה. קונה המון… תוסיפו לזה את הקושי הטבעי שבלשחרר את המיותר וקיבלתם בית ישראלי טיפוסי.
הבתים בארץ, מה לעשות, לא גדולים במיוחד, המשפחות דווקא כן. מה שאומר שצריך להיערך מחדש מידי פעם. כשהמקום שלנו מוגבל – אנחנו פשוט לא יכולים להחזיק הכל. אמת פשוטה וכואבת אני יודעת, אבל פעולות קטנות יכולות לעשות הבדל גדול.
בואו נדבר על Less Is More.
- בגדים –תתחילו לעבור על הבגדים המקופלים טוב טוב בסוף הארון ותגלו שיש מקום לבגד חדש ומסעיר הרבה יותר!
- מטבח – נסו לוותר על אחד מבין אותם חפצים כפולים – אין צורך ב3 מצקות, לא יקרה כלום אם יישאר רק קולפן אחד טוב, ולשאלת השאלות: האם לכל קופסה יש מכסה?! צמצמו ותגלו מטבח שהרבה יותר כיף לבשל בו.
- חשמל ואלקטרוניקה – בין כל הכבלים המאריכים, הנורות השרופות והמצלמות הישנות, הפרידו בין מה שטוב ועובד ושחררו את מה שלא. לא לשכוח להעביר תמונות לדיסק און קי.
- משחקים – שיטת מונטיסורי לחינוך והעצמה מדברת על הגבלת האפשרויות לילד על מנת לזהות את תחומי העניין שלו ואת קצב התפתחותו האישית. נסו פעם אחת לאפשר 3 משחקים שילדיכם אוהבים, תוך פריסתם בצורה מסודרת ועקבו אחר משיכתם אליהם. אולי תגלו שהעומס לא בהכרח מגביר את היצירתיות, אלא להיפך… כך או כך אני בטוחה שמסתתרים שם המון משחקים שאינם בשימוש ויכולים להיות אוצר של ממש לילדים אחרים.
הטיפ החשוב ביותר לדעתי הוא:
- אל תשמרו דברים בכוח, תוך מחשבה שאולי ישמשו אתכם בעתיד. מניסיוני, עדיף לשחרר אותם עכשיו ולרכוש או להשיג שוב לכשתצטרכו באמת, מאשר לאגור מלא "אולי" ו"יש מצב" שברוב המקרים לא יוצאים מהבוידעם לעולם. מה שאתם צריכים באמת כבר נמצא בהישג ידיכם.
אז מינימליזם, כבר אמרנו? כן, זה מאפשר ריענון, אוורור ושליטה מלאה במה שיש לנו אבל החכמה הגדולה לדעתי היא במינון. ואצל כל אחד ואחת זה מתנהל קצת אחרת. רובנו לא אגרנים חסרי תקנה, אך גם איננו מינימליסטים קפדניים. בואו נראה את המציאות כפי שהיא ונשאף למצב טוב יותר ממה שהוא כעת. והכל מתחיל בצעד אחד קטן – החלטה אמיצה של לקיחת אחריות. אחריה הכל נהיה קל יותר. מילה של הילה 😊